ביה"ד לעבודה: גיסה של אשה נכה לא יוכל להיות "מורשה נהיגה" עבורה

1.         הוגשה תביעה בעקבות החלטת המל"ל מיום 5.11.07, לפיה נדחתה תביעת התובעת להכיר בגיסה הנשוי לאחותה, מר ולדימיר קוגן, כ"מורשה נהיגה" עבורה.

2.         התובעת, נכה המרותקת למיטתה, בעלת דרגת נכות בשיעור של 64%. 

התובעת מתגוררת בדירה עם אחותה, גיסה ואחיינה.

התובעת הגישה תביעה להכיר בגיס כ"מורשה נהיגה" עבורה.

התביעה נדחתה.

במכתב הדחייה מיום 5.11.07 נכתב שלא ניתן למנות גיס או אחיין כמורשה נהיגה, שכן אין מדובר בקרוב משפחה כהגדרתו בהסכם הניידות.

3.         לאחר הגשת התביעה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יוחזר התיק לבדיקה נוספת, האם ניתן להכיר במר קוגן כ"מורשה נהיגה", כמי שסועד את התובעת ולא כקרוב משפחה.

4.         ביום 6.4.09 הוגשה הודעת הנתבע ולפיה נדחתה הבקשה, מכיוון שמר קוגן אינו סועד את התובעת.

בהחלטת רכזת ניידות, הדס אבני, מיום 3.11.08 נכתב:

"פרק א' בהסכם הניידות קובע בהגדרותיו כי ניתן לאשר למוגבל בניידות מורשה נהיגה- מטפל, אם הוא סועד את המוגבל בניידות במרבית שעות היממה.

            מעיון בהערכת התלות של הגב' גרשקו בלה שנערכה בביתה ע"י אחות, נקבע כי המטפלת היחידה של הגב' גרשקו היא אחותה- הגב' מרגריטה קוגן. הטפול שלה כולל רחצה, האכלה, החלפת חיתולים וכד'.

הגיס- מר ולדימיר קוגן אינו מוזכר כלל כמי שלוקח חלק בטיפול הסיעודי של הנכה.

לפיכך אין שינוי בהחלטתנו מיום 5.11.07." 

5.         בהחלטת השופטת בן יוסף מיום 28.4.09 נקבע:

"התיק ייקבע להוכחות בפני מותב בשאלת היות הגיס, מר ולדימיר קוגן, מי שסועד את התובעת, לעניין הסכם הניידות".

6.         מטעם התובעת העיד מר ולדימיר קוגן.

מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור, ובה חזרה על האמור במכתב מיום 3.11.08.

7.         לאחר עיון בחומר שבתיק ובטענות הצדדים, להלן פסק הדין.

8.         ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל למוסד לביטוח לאומי, נועד להעניק הטבות סוציאליות שלא על פי חיקוק, למוגבלים בניידות.